שלום לכם, אני רוצה לשתף אתכם בחוויותי האישיות והמרגשות. לפני אחת עשרה שנים, היה זה לילה חשוך וחורפי, ומצאתי את עצמי, ילד בן 15 זרוק ברחוב, אחרי שהבנתי מהורי שאין לי יותר מקום אצלם. היה קר מאוד, והייתי לבוש בקפוצ'ון דק שלא הגן אלי מהקור העז. הייתי רעב, ועצוב. הסתכלתי סביבי, כמעט לא היו אנשים ברחוב. חתולה קטנה הצטנפה בפינה של ספסל ברחוב, ואני מצאתי את עצמי בודד, מבודד וחסר אונים. לא הייתה לי כוונה להמשיך לשום מקום וגם לא היה לי לאן.

ואז, משום מקום, הופיע בחור גבוה,  הוא לא המתין שאדבר, ופתח מיד בשאלות: "מה אכלת היום? יש לך מקום לישון? מה אתה צריך?" שתקתי, לא היה לי מה לענות לו. "אני אבי, מאחינו – סיוע לנוער מתמודד" הוא הציג את עצמו.

הוא הציע לי לבוא איתו. הגענו לבנין גדול, והוא נתן לי לאכול וחדר שבו אוכל לישון. למחרת הפגיש אותי עם אוריאל, יועץ מקצועי, שסיפר לי על העמותה ושאל אותי שאלות רקע על עצמי. בסיום השיחה הודיעו לי שהתקבלתי לפנימיה, כבר ביום הראשון הבנתי שהגעתי למקום שבו אוהבים אותי ומעריכים אותי. במסגרת הפנימיה  התחלתי לימודים והבנתי שלמרות הכל, יש לי סיכוי להצליח. לא ידעתי אז אם אני אוכל לסיים את הלימודים, אבל הצוות המדהים של "סיוע לנוער מתמודד" עזר, תמך ולא הפסיק לקדם אותי. 

לאט לאט, התחלתי להאמין שיום אחד, גם ממני יצא משהו.

היום, בגיל 26, אני חי חיים חדשים ואני מודה לכם על הרגע ההוא שבו פגשתי אתכם בלילה החשוך, רגע שפשוט שינה לי את החיים.